כתבה: חמוטל דוד
מדור: מהמחקר בחינוך המתמטי
תקציר:
במחקר הנוכחי ביקשתי לחזור לאחת הקלסיקות של חקר החינוך המתמטי: חשיבה אינטואיטיבית שבה עסקו פישביין (1987), סתוי ותירוש (2000) בשנות ה־90 ובתחילת האלף הנוכחי. המחקר התמקד בכלל האינטואיטיבי "יותר מ־A יותר מ־B" על מטלות השוואת היקפים, ובחן אם התערבות באמצעות רמיזה מסוגלת לצמצם את השפעתו. השתתפו 40 תלמידי י"ב ברמות לימוד שונות, שחולקו לקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת. קבוצת הניסוי נחשפה להתערבות באמצעות רמיזה – סרטוטים המבקשים לנטרל את ההפרעה שיוצר הכלל האינטואיטיבי. הממצאים מעלים כי הרמיזה שיפרה את דיוק הביצוע בעיקר במטלות המורכבות ביותר. נמצא כי השיפור בדיוק לווה בהתארכות ניכרת של זמני התגובה. ממצא שככל הנראה מצביע על כך שהרמיזה שימשה כגורם מעורר להפעלת שליטה מעכבת, תהליך המאפשר לתלמידים לבלום את המענה האינטואיטיבי האוטומטי ולעבור לעיבוד אנליטי מכוון. הממצאים מדגישים את חשיבותן של התערבויות המעודדות שהות ועיבוד אנליטי, ומציעים את הרמיזה הוויזואלית ככלי פדגוגי יישומי.
